לאן שנצוף שם בית

חיבור מרתק בין חווית ההגירה והפרידה מהבית ובין אובדן אם

בשפה בהירה ובאירוניה דקה… טבת דיין הופכת את התנועה לבית, ביתה של אישה ברוחה ומלאת רוח.

יפהפה בכל מובן. התמלאתי דמעות של התרגשות, של עצב, של אהבה גדולה.

הקורא עוצר רגע, שב וקורא את הדברים, ולמרות פשטותם עובר בו רעד של הזדהות.