טורים ומסות

שמעתי את המושג 'הטרלול הפרוגרסיבי', עכשיו אני גם מבינה איך זה נראה

אירועי 7 באוקטובר תפסו את מיה טבת דיין בקליפורניה, שם היא מתארחת כמשוררת המלמדת סמסטר באוניברסיטה. בטקסט אישי מלב האקדמיה הליברלית היא מדווחת שמאז אותה שבת היא מוצאת עצמה מסבירה לסביבתה מושגים פשוטים מאוד: "כן, טבח ברברי וחולני באנשים זה טרור. לא, אסור לך להתיר את דמו של כל ישראלי בגלל הממשלה הישראלית, זו אנטישמיות".

אנחנו השוק השקוף

כשהמשוררת מיה טבת דיין היתה בת חמש הגיעה משפחתה כמעט עד סף עוני, ומאז עיצבה תודעת האֵין כל בחירה שעשתה. אבל גם עם סיפורי ילדות אחרים, נשים חיות מחוץ לארץ הכלכלה המובטחת ואוחזות במחשבה ענייה. איך נפסיק להיות גוֹלוֹת מכסף?

עוד מחכה לאחת

הבושה, ההסתרה, הפחד – האם יש מודל טוב להתבגרות הנשית?

פמיניזם כפי שלימדתי את בנותיי - המסה שממנה בסוף נולד הספר

המחזור, השיער, הבעלות, עבודת האימהות והשפה – המשוררת מיה טבת דיין מציעה לבנותיה נרטיב נשי חדש
ילדה עומדת על שובר גלים עם הגב למצלמה

לכי תסבירי לבת שלך מה זה מחזור

1. לפני כמה ימים התקשרו מבית ספר ואמרו שלאביגיל כואבת הבטן. כשהגעתי לקחת אותה היא כבר עמדה במזכירות עם הילקוט. מהעפעפיים הרטובים שלה אפשר היה

ילדה הולכת על שורשרים של עץ גדול

אז איך אתם מתאקלמים בישראל?

1. אני נשאלת את השאלה הזאת כמעט מדי יום, כמעט מרגע שהגענו. וכבר חודשיים שאין לי תשובה. בהתחלה נכנסנו לדירה שהיתה בה רק רצפה. לא

ילדה וכלב על חוף הים

הנה התשובה שלי למה חזרנו לישראל

1. ביום שני האחרון חזרנו לארץ. לא לביקור. לא לתקופת ניסיון. לא לכמה חודשים ואז נראה. את כל אלה עשינו כבר בשנים האחרונות. ביום שני

תמונה צבעונית עם הכתוב WORRY IS A MISSUSE OF INAGINATION

המסע שלנו החוצה מהמטריקס – פרק 2

כמה תגובות קיבלנו על הפוסט הקודם... בפומבי ובפרטי, בסמס, ובמייל (ואם לא היינו חיים עכשיו בקנדה בטח גם היו מתקשרים, אבל המרחק הוא סוג של