השבוע נתקלתי בפוסט בפייסבוק שהזכיר לי עד כמה המחשבה הנשית על כסף היא מחשבה ענייה. בפוסט הזה נשאלו נשים: "במה את עובדת וכמה את מרוויחה?". היו שם אלפי משכורות מ-3,000 שקל בחודש ועד 100,000 שקל בחודש והיו אלפי משרות אבל רק משרה אחת לא הוזכרה בכלל: עבודת האימהות.

וזה לא בגלל שלא היו אימהות בשרשור הזה. יותר סביר שזה בגלל שעבודת האימהות היא העבודה השקופה ביותר במשק, כמעט לא נעים לדבר עליה כעל עבודה. היא הרי משהו טבעי, מימוש עצמי, ציווי אלוהי - "פרו ורבו" ,היא לא עבודה.

אבל אם בכל זאת נבחן אותה רגע במספרים, אנחנו יכולים לדבר על 15 עד 30 שנות עבודה, 12 עד 18 שעות ביום ללא תנאים סוציאליים, ללא חופשות, שום דבר מזה לא תוכלי לציין בקורות החיים המקצועיים שלך, שום דבר מזה גם לא ייזקף לזכותך בעבודה שלך, זו שמכונה "קריירה" ושעליה את מרוויחה כסף. להיפך, רבות מאיתנו עובדות בעבודות אמיתיות, מחזיקות במשרות ניהוליות בכירות, מרוויחות כסף לא רע בכלל ועדיין כולנו משלמות קנס על האימהות שלנו.

וזה לא מושג שאני המצאתי, זה מושג מוכר בכלכלה. בכל מדינה ניתן לבדוק בכמה בממוצע יורד שכרה של אישה על כל ילד שהיא מביאה לעולם. בישראל מדובר על 7 עד 9 אחוזים לילד. אצל גברים, אגב, קיים מושג אחר - בונוס האבהות. ואפשר לבדוק כמה בכל מדינה עולה שכרו של גבר על כל ילד שנולד לו, כלומר, על כל פה שעליו להאכיל.

וכך, לאחר עשרות שנים של עבודת האימהות, אימהות רבות יוצאות עם ילדים בריאים ומאושרים ותחושת סיפוק עצמי ומציאה עצמית, אבל עם מעט מאוד חסכונות וניסיון בעבודה. אבות רבים יוצאים גם הם עם ילדים בריאים ומאושרים ותחושת סיפוק עצמי, אבל עם שכר שעתי גבוה מאוד ועם עבודה שהתקדמו בה במשך עשרות שנים.

אף אחד לא מחשב מי עוד עומדת מאחורי השכר השעתי הזה, מי עבדה באופן שקוף כל אותם שבועות, חודשים ושנים כדי לאפשר לבן הזוג העובד להגיע לשכר הגבוה שאליו הגיע, אבל המחיר הכלכלי הכבד ביותר שאנחנו משלמות הוא במחשבה הנשית הענייה על כסף.

ומה הפלא? כשאת מורגלת לעבוד עשרות שנים בחינם ובעבודה שקופה גם בחוץ, בבואך להתמקח על תנאי השכר שלך תתמחרי את עצמך נמוך, לפעמים נמוך מדי. את קנס האימהות, מסתבר, משלמות כולן, גם מי שלא אימהות, פשוט כי הן עלולות להיות אימהות. בישראל של 2021 עדיין נשים מרוויחות 68% מגברים. הגיע הזמן שנתחיל להסתכל בעיניים פקוחות על דברים שאנחנו מתייחסים אליהם כאל עובדות חיים לחלץ את עבודת האימהות מהשקיפות שלה. להתחיל להתייחס אליה כאל עבודה אמיתית, כלכלית. לחלץ את מרבית הנשים מהמחשבה הענייה שהן עדיין אוחזות בה. להתחיל לספר סיפור חדש.