כדי להסתדר עם המצב , קובץ השירים של מיה טבת דיין , כתוב מזווית אישית ואינטימית. הקריאה בו דומה לקריאה ביומן אישי של אישה הכותבת על עצמה, על משפחתה, על סביבתה הקרובה ועל המרחב שבו אנו חיים. שירי הקובץ החלו להיכתב עם חזרת המשוררת לישראל לאחר שנים של מסע משפחתי, אל מציאות חיים חדשה של משבר הקורונה . התוכן האישי מתכתב עם האנושי האוניברסלי ועם חוויית הנפש הפרטית, שמקבלת באמצעות השירים מילים וצורה ונעטפת בהבנה והזדהות.

השיר הפותח נקרא, כשם הקובץ כולו, "כדי להסתדר עם המצב" ומקדים לחמישה שערים: אוויר, חלל, אש, מים, אדמה. חיבור זה מתייחס לשיר הפתיח ולמרבית שירי השער הראשון – אוויר – הכולל שמונה שירים. אופי הקריאה והדיון שלהלן מתקיימים דרך עיני הביבליותרפיסטית שאני, ונשענים על תאוריית "תגובת הקורא", שלפיה הקריאה היא תהליך אישי וסובייקטיבי. בגישה זו, הקריאה של כל קוראת עומדת במרכז, והיא בעלת תפקיד במשמוע הטקסט ובמימושו. אני מאמצת כאן גישת קריאה המשמשת גם בטיפול ביבליותרפי, אשר לפיה הקוראת מקיימת "שיחה" עם ה טקסט, שמהווה "זולת" עבור הקוראת בו. הטקסט הכתוב נוצר מחדש באמצעות הקריאה בו, ומזמן ריבוי תגובות כתוצאה מהשונות בין הקוראות. הטקסט במהותו מחזיק באיכות של "אי-מוגדרות", עמימות שמקורה בהיותו של הטקסט "צורה ללא מציאות" – והיא שתובעת מהקוראת לפעול בזמן הקריאה באמצעות ניסיון חייה, רעיונותיה ומושגיה , כדי לקשר את עולמה אל הטקסט, תוך קיום דיאלוג עימו . לקוראת יש אפשרות לתגובה ייחודית ואישית מתוך המפגש עם המשמעויות המרובות שהטקסט מזמן בדיאלוג עם עולמה הפנימי, ולמציאת ביטוי אישי. קריאתי בשירים מתחקה אחר מסע הנפש ו בוחנת , באמצעות הוודאויות שמתפרקות , את הוודאויות שהיו לפני הפירוק, אלו שבהן מנסים להיאחז , או אולי רק בעצם הידיעה שהיו פעם.