המסע שלנו החוצה מהמטריקס – פרק 3: קדושת הפנאי

לפני שנתיים וקצת נחתנו בקנדה עם ארבע מזוודות, אחת מהן נקרעה בדרך.
לא היו לנו פה משפחה או חברים, לא הצעות עבודה ואפילו לא טלפון מקומי. בלילה הראשון נסענו באוטו שכור וחיפשנו – בלי מפה ובלי ג׳י פי אס – את הבית ששכרנו בו חדר לשבוע. היה חושך וגשם ובמושב האחורי ישבו שתי ילדות רעבות אחרי שלושה קונקשנים של טיסות. זה שלבסוף מצאנו את המקום היה מבחינתנו הוכחה לקיומה של השגחה פרטית. או אלוהים. או הרוח הגדולה. תקראו לה איך שתרצו.

המשך קריאת הפוסט "המסע שלנו החוצה מהמטריקס – פרק 3: קדושת הפנאי"

המסע שלנו החוצה מהמטריקס – פרק 2

כמה תגובות קיבלנו על הפוסט הקודם… בפומבי ובפרטי, בסמס, ובמייל (ואם לא היינו חיים עכשיו בקנדה בטח גם היו מתקשרים, אבל המרחק הוא סוג של הגנה מטלפונים מצלצלים…)

תמיד יש איזה שוק מכך שלכל אחד יש דיעה על מה שאתה עושה בחיים שהם, אחרי הכל, שלך

. המשך קריאת הפוסט "המסע שלנו החוצה מהמטריקס – פרק 2"

המסע שלנו החוצה מהמטריקס – פרק 1: צעדים ראשונים

בימים אלו אנו עושים את צעדינו הראשונים ביציאה מן המטריקס.

כלומר, את הצעדים הראשונים ממש עשינו כשהבנו שאורח החיים של עבודה- בית-שינה- תשלומים לא מתאים לנו. כשהבנו שהוא כנראה אינו אורח חיים מיטיב עבור אף אדם.

הצעד הבא היה לשלוח איזו הצהרת כוונות ליקום, על הכוונה שלנו לצאת מהמטריקס. בלי לדעת איך זה יקרה ומה יקרה, התחלנו לספר לכולם מסביב שאנחנו פורשים. כששאלו אותנו איך זה עומד להיראות אמרנו שעדיין אין לנו תשובות. אבל ידענו שזה קורה. שאנחנו לא ממשיכים באותה הדרך.

המשך קריאת הפוסט "המסע שלנו החוצה מהמטריקס – פרק 1: צעדים ראשונים"