איך אפשר לשאול את עצמך כל כך הרבה שאלות ולהתלבט במשך 366 עמודים? ועדיין, הספר נקרא מהר. לכל אורך הדרך מתתי לדעת מה יהיה במה

דואליות של גוף ונפש, משפחה אידיאלים, רצון חופשי ובחירה – כל המושגים הללו מוצגים לבחינה מדוקדקת ואמיצה, שזירת ההתרחשות שלה היא הקיבוץ והודו. ססגוניות הטעמים,

חיבור מרתק בין חווית ההגירה והפרידה מהבית ובין אובדן אם

בשפה בהירה ובאירוניה דקה… טבת דיין הופכת את התנועה לבית, ביתה של אישה ברוחה ומלאת רוח.

יפהפה בכל מובן. התמלאתי דמעות של התרגשות, של עצב, של אהבה גדולה.

הקורא עוצר רגע, שב וקורא את הדברים, ולמרות פשטותם עובר בו רעד של הזדהות.

טבת דיין מנסה למפות את הכאב ומצליחה בכך באופן מעורר השתאות. השירים בספר מהלכים במסע הנורא של האבל… בשפה מרובדת, צלילית ומובהקת פורשת טבת דיין

מחזורי השירים של מיה טבת דיין הם מהמקוריים והמרגשים שקראתי. יש בהם יכולת זיקוק מיוחדת של הכאב, של ההעדר ושל האין. והכל נעשה בפשטות, דרך

מעשה השירה במיטבו מסוגל לכתוב את היתמות מחדש. מיה טבת דיין עושה זאת מתוך חופש יצירתי, אהבה עצומה לָאם, אֵבֶל כּן וחזק וְכָבוד עמוק לַחיים

השירה הדיבורית, המתגלגלת, של טבת דיין מעוררת את אותה היקסמוּת שעוררה שירתו המרוסנת, הקצובה של עמיחי…כי השירה של טבת דיין היא לא רק "נגישה", היא