אומרים ״לחזור לישראל״, אבל אחרי שש שנים נכון יותר לומר ״לעבור לישראל״. כי זה לא שונה בהרבה מהמעבר הקודם שלנו, מישראל לקנדה: שוב הילדות צריכות להיקלט, להכיר חברות, ללמוד איך לומדים בשפה חדשה, שכרגע ממש לא משנה להן שהיא שפת אמן, צריך להתארגן על מכונת כביסה ותנור ומיטות וכלי מטבח. עד הדברים הקטנים ביותר. לפעמים נדמה לנו שארזנו כמה מאלה איפשהו, מתישהו, לך תדע. בינתיים אני מתכתבת עם הורים חמודים מבית הספר העתידי שלנו על שאלות זוטות כמו איפה מזמינים חולצות בית ספר. רגע, לא חייתי כאן פעם?? מסתבר שזה ממש לא משנה.
.
אז אני שמחה לספר שמשבוע הבא נחזור לשכונה החמודה שלנו בתל אביב, לאותו ריבוע עם גלידה-פיצה-גן שעשועים. אנחנו מתכננים לחיות קל. בלי אוטו. בלי יותר מדי דברים באופן כללי. תחזיקו לי אצבעות, כי חפצים זה דבר ערמומי שנערם עליך גם כשאת צדקת גמורה.
.
והדבר הכי גדול מבחינתי זה שלא צריך למהר. הביקור הזה הוא לא ביקור בכלל ולכן הוא לא מירוץ אחרי כלום. איזה אושר זה לבוא ולהיות סתם ככה בנחת בארץ שלי אחרי שנים שלא. וכחלק מזה, כמו הצהרה ליקום, אני פותחת סדנת כתיבה שנתית. שנתית! רק מלומר את המילה הזאת עוברת בי התרגשות. נתרווח לנו מאוקטובר עד יוני, כותבים שרוצים להיכנס לשגרת כתיבה עוטפת וקבועה וכזאת שלא ממהרים בה. לצידה אפתח מחזור נוסף של סדנת הכתיבה בהשראת משוררות אמריקאיות שאני מתרגמת כבר כמה וכמה שנים, ושהשירה שלהן מעיפה את המוח מרוב השראה. לא צוחקת.
.
בהמשך, יותר לקראת נובמבר, יתחילו גם מפגשי יציאה מהמטריקס ועוד משהו מהמם וחורפי מתבשל בקנה, אבל די לעכשיו. אני נרגשת מאוד ומחכה מאוד. לחזור ואפילו לקנות מכונת כביסה ובעיקר לכם. אני מביאה איתי המון חומרים חדשים ומרגשים. היכנסו לעמוד סדנאות באתר לפרטים המלאים ובואו לכתוב איתי ביחד, בתל אביב! ובאהבה❤️
מיה טבת דיין 