חיי קרוון – פרק 1

טסנו חמש וחצי שעות ועדיין נחתנו באותה ארץ. דברים כאלה כנראה לא יפסיקו להפליא את מי שמגיע מארץ קטנה. הטלפון נדלק בתום הטיסה. אותו סים קארד. אותה שפה. אותו רישיון נהיגה. אפילו אותו סופרמרקט עם האירגון הפנימי המוכר במדפים. רק השמיים בהירים מאוד ואחרים.

אנחנו מתגוררים עכשיו בקרוון. שמונה צעדים אורכו ושלושה רוחבו. אני חושבת על הבית הישן והטוב שעזבנו. שהספדתי. ששבתי והספדתי. אני זוכרת איפה כל דבר נמצא בו למרות שדבר לא נמצא בו עוד. בקרוון אין חפצים לשים במקומם, שני סירים ומחבת. מגבות, סכום. וכמוהו, גם אנחנו קלים עכשיו. עוצרים כשאגם. ממשיכים כשכביש. נרדמים בחושך. קמים באור. הנוף בחלון הגדול משתנה מדי יום. עצים אדומים וכתומים, ולפעמים נהר ושמיים. כיף לשבת מולו. כיף בערב לא לסדר את הסלון. לזמן מה אפילו כיף שאין סלון.

באנו ממערב ועכשיו אנחנו במזרח. חיינו בקרב אנשי היער והים. אנשי קצה. אם יש נקודה מערבית יותר הם תמיד ישאפו אליה. אם יתגלה אי בקצה הים הם יקומו וישוטו אליו. בדם שלהם זורמת עדיין תנועת אבותיהם שנדדו מערבה, דוחקים במו ידיהם את הגבול עוד ועוד, לאדמה ברה, חסרת יישוב.
אנשי המזרח שונים. נדמה שהם קלים יותר עם החיים, צפופים יותר זה בזה, נוחים ונינוחים. הם צאצאיהם של מי שנשארו מאז ומעולם במרכז, אין בהם את החיפוש להתחכך באש. מה זורם בדם שלנו?

לא הכנו מסלול. פעמיים נכנסנו לאינטרנט ונבהלנו ממסלולים של אחרים: היו בהם כל כך הרבה פרטים, שמות, מקומות שאסור לפספס והזמנות שיש לעשות חודשים מראש. הרמנו ידיים. קנינו מלפפונים וגזר, חלב סויה, לחמניות לבוקר וביצים. איפשהו הראל מצא גם סלט שרימפס קר עם לימון. היינו עייפים כל כך מאריזת הבית שנקטנו שוב בשיטת ״סנג׳ר את היקום״. כלומר, ביקשנו שידאג לכל ענייני הדרך ושיראה לנו את יופי הטבע ויופי האדם. בינתיים זה עובד. הדרכים טובות ולבבותיהם של האנשים פקוחים. אישה מבוגרת התישבה לצידנו באמצע הלילה כשהטיסה התעכבה בשלוש שעות ושיחקה עם הילדות, נהג מונית האיר פניו וקיבל אותנו כמדריך תיירים. שכן מקרוון סמוך באיזו חורשה לימד אותנו במשך שעה ארוכה איך מרוקנים מהקרוון את המים האפורים.

יש לי עוד מה לספר על זה (ובכלל על מערכת הצינורות שמלווים את חיי הקרוון) אבל אני עוצרת כאן, פשוט כי נדמה לי שמעולם לא כתבתי את צמד המילים הזה ושבאופן משונה יש בהן משהו סקסי, אז הנה הן שוב: ״מים אפורים״.

[
בתמונות: אני לפני שעה קלה, שלכת באונטריו, דרכים, בית ביער, קרוון אחר ואגם)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s