אני מתרגשת להכיר לכם את אליאור שניר. זה עתה בילינו ביחד ארבעה ימים מהממים. אליאור היא דוגמא חיה ונושמת ומאירת פנים למי שיצאה מהמטריקס ומצאה את עצמה בבית עץ יפהפה על ראש הר, בעיירה ציורית קטנה במערב קנדה. אליאור וירון עובדים שניהם מהבית ומגדלים ארבעה ילדים שצועדים לבית הספר דרך היער. היום כשיצאנו מהבית לקחנו איתנו ספריי נגד דובים- בעיקר גריזלי ודובים שחורים. עניין שבשגרה פה. למרבה המזל הדובים והאנשים שומרים מרחק זה מזה. רוב הזמן. כשחזרנו בשלום אליאור לימדה אותי לאפות לחם ללא גלוטן ומחמצת שאור. היא מכינה שש כיכרות כאלה בשבוע. אחר כך שלחה אותי להמשך הדרך עם כיכר לחם מעולה כזאת. היו אצלה עוד כמה מאכלים ששווה להכין לבד בבית, אבל אני חושבת שמתכונים מחר, ואילו היום עשר שאלות ששאלתי אותה וגם כמה מהיצירות שלה פה בתמונות. כי בנוסף להכל היא אמנית אדירה. אם יש לכם שאלות אליה – על המטריקס, על אמנות, על החיים ביער, על כל דבר- מוזמנים לכתוב לה פה בתגובות.
קבלו אישה שהיא שמש מאירה בעולם.
***
למה קוראים לך ככה ומה משמעות השם שלך?
נולדתי לאמא שהחליטה לתת שמות ייחודיים לכל הילדים שלה כי כל ילד הוא שונה ומיוחד. בכל פעם שנולד/ה תינוק/ת, היו לה רשימות ארוכות של שמות שהיא הייתה כותבת ובוחרת שם מתוכן. משמעות השם שלי, אלי-אור היא ללכת אל האור (towards the light)
איפה גדלת? ספרי קצת על המשפחה שלך.
הילדות שלי עברה בקיבוץ נוה-איתן אשר בעמק בית-שאן. אני בת רביעית מתוך תשעה ילדים לאמא מיריק (סופרת ואשת חינוך) ואבא ישראל (מומחה לגידול דגים). בקיבוץ גרו גם סבא וסבתא, דודים ודודות והרבה בני דודים, כך שגדלתי בשבט מורחב ותוסס. כשהייתי בת 12, נסענו כל המשפחה לחיות תקופה בדרום ארה"ב ושם נשארנו למשך 5 שנים עד החזרה ארצה.
מה האירוע שהכי השפיע עליך בילדותך?
בסוף השנה הראשונה לשהות שלנו בארה"ב, האחים שלי, דוד שלי ובני הדודים עברו תאונת דרכים קשה בה נהרגו דוד ובן-דוד שלי. כל יושבי הרכב ספגו פגיעות ואחי נהר, הצעיר ממני בשנה וחצי, נפצע קשה בראש והיה במצב קריטי למשך תקופה ארוכה. בעקבות התאונה, נשארנו בארה"ב 4 שנים נוספות בהן ההורים היו עסוקים בהבראה והשיקום של נהר תוך כדי דאגה ופרנסה לעוד 8 ילדים.
מה רצית להיות כשתהיי גדולה?
תמיד אהבתי לדמיין תמונות ועולמות וליצור עם הידיים. הייתה תקופה שמאוד אהבתי לשרטט בתים ולבנות דגמים קטנים, תקופה אחרת הייתי מציירת המוני דגמי בגדים, תמיד קיבלתי פידבק חיובי מהסביבה שלי על היכולות האמנויות שלי והיה לי ברור שזה יהיה הכיוון אבל לא לעולם לא ננעלתי על תחום אחד.
.
במה את עוסקת היום ואיך הגעת לזה?
היום אני יוצרת בכמה תחומים. אני מאיירת ספרי ילדים, יוצרת כתובות, הדפסי אמנות וכרטיסי ברכה. ספרי ילדים אני מאיירת מגיל 20 אבל תמיד גם עסקתי בתחומים נוספים. בין השאר היו לי מותג לבגדי ילדים (פטל) ועסק לעיצוב והפקת חתונות. כשעברנו לקנדה לפני שלוש שנים, אחרי שנים שבהן בחרתי בעסקים שלי יותר לפי המצב בבנק ופחות לפי צו הלב, קיבלתי החלטה שקודם כל אני אתן לעצמי זמן ליצור, בלי תוכנית מגובשת ומסגרת. בהתחלה יצרתי עם לבד ורקמה עבודות קיר שאותן צילמתי והדפסתי. ההחלטה ליצור כתובות צמחה בתקופה שבה עבדתי עם זוגות ומתוך ההבנה שיש המון התעסקות עם הנראות של החתונה אבל לא תמיד יש מספיק דגש ומחשבה על המשמעות של הטקס והכוונה ביום הזה.
איך בעצם הגעת למקום בו את גרה היום?
בשלב מסוים בחיי הרגשתי צורך עז לעשות שינוי גדול ואחרי שהיו אצלי עניינים בריאותיים, הגיעה גם ההבנה הבהירה שעכשיו זה הזמן. אל נלסון הגענו כשחיפשנו מקום שיש בו גם בית-ספר ולדורף. קיבלנו המלצות חמות מהגיס שלי שגר פה פעם ואחרי שחרשנו את האינטרנט ונסענו עם גוגל מאפ ברחובות נלסון, התקבלה ההחלטה והגענו לכאן עם חמש מזוודות ולב פתוח.
מה הדברים הכי טובים בחיים שלך במקום הזה?
השקט, האוויר, תחושת הבטחון, הטבע שמשתקף ומשתנה לי בחלון, האפשרות לראות זוויות אחרת ממרחק, חוסר הגבולות, התפתחות ולמידת עצמי, הקירבה שלנו כמשפחה, ההתאמנות על יצירת קשרים חדשים וההבנה שבני אדם דומים ושונים בכל מקום ושפה.
.
מה הקשיים בחיים במקום כזה?
אליאור: הניתוק מהמשפחה המורחבת, תחושת הפספוס של הזמן שלא ישוב והגעגוע.
מה האתגר הכי גדול במקום הזה מבחינתך?
אליאור: שאין איקאה 
🙂
מי מקורות ההשראה שלך?
אמא שלי ללא ספק.
.
איפה תהיי היום בעוד 5 שנים?
במקום שבו טוב לי, הידיעה שתמיד אפשר לבחור (ולשנות) את מקום המגורים שלי, את הסביבה, את העבודה, את השפה, משרה בי ביטחון ושמחה שתמיד אוכל להיות במקום שבו טוב לי ונכון לי לכל רגע.
מיה טבת דיין 