ארץ אנשי הקצה

3.

זה הבולט בסממני התקופה: אנחנו רגילים לחיות כמו כוכבנים קטנים מול קהל. בפייסבוק, באינסטגרם, בארוחות, באירועים, אפילו ברחובות העיר. והנה אנחנו בארצם של מי שמורד בתקופה ובנו – אנשי הקצה. מי שמיישבים את קצה האדמה. קצה הארץ, חיים בלי עין הזולת.
נדמה שהקהל היחיד כאן הוא העין הפנימית.

4.

החדשות החמות במקום הזה קשורות לבעלי חיים יותר מאשר לבני אדם. מסתבר שלמרות ההשתדלות הקנדית לא לפגוע בדובים, לאחרונה המספר שלהם בכל זאת פחת באזור. המשמעות: אין מי שיטרוף איילים! עכשיו האיילים מתרבים מדי. אצל אליאור, שבביתה אנחנו מתארחים, האיילים אוהבים לנשנש את עץ הערבה. ובלנשנש אני מתכוונת לחסל את העץ כולו. ענפים וגזע קומפלט, כאילו לא היה עץ. כנראה שבמקומות אחרים הם מפריעים באופנים נוספים. כי הממשלה העלתה את רף הציד המותר של איילים. ובכל מיני מקומות רואים עכשיו קרני אייל מקשטות את הנוף, תלושות כמו ציור געגוע לגוף שאיננו.

5.

אליאור חברתי האמנית הגיעה מישראל ובנתה בית על ראש ההר בקצה הארץ הזאת. מאז היא מבינה באיילים ובדובים, בגבולות ובחצייה שלהם ולדעתי היא גם שורקת עם הרוח הגדולה. אבל זה ניחוש. אני הולכת לשכנע אותה להתראיין פה, קבל עם ופייסבוק. שזו בקשה שלא מבקשים מאנשי הקצה. זוכרים? קהל העין הפנימית וכל זה.
מצד שני אם היא תתרצה איזה כיף יהיה פה!
.

[בתמונות: המערב הפרוע, קרני אייל צפוני, לוח מטרה ביער והבית על ראש ההר]