רשימת הלא

תשמעו שיחה שהיתה לי השבוע עם הבת שלי ושקשורה בקשר הדוק עם מה שקורה עכשיו.

.

זה התחיל בקטן. הבת שלי לומדת משחק ובין היתר מכינים אותם לאודישנים, ובעיקר לאיך לקבל 'לא' באודישנים. כי מה לעשות שבאודישנים של משחק שומעים הרבה יותר 'לא' מאשר 'כן'.

.

וסיפרתי לבת שלי שאפילו קרן מור, שהיא שחקנית ענקית, עשתה לא מעט אודישנים לתפקיד שלה ב"מי מכיר את נאווה וחווה", כי למרות שהיא רצתה מאוד את התפקיד הזה, לא היה ברור אם היא והדמות מתאימות זו לזו. ומי היה מאמין ששחקניות בסדר גודל כזה בכלל עושות אודישנים!

.

אז אם את הולכת להיות שחקנית, אמרתי לבת שלי, תהיי חייבת להניח חלק נכבד מהאגו שלך בצד.

.

והבת שלי אמרה באופטימיות של תיכוניסטית, אין בעיה אני אניח את האגו שלי בצד! כאילו האגו הוא איזה ילקוט שאת פשוט מורידה וזורקת איפשהו.

ואני אמרתי לה, יש מצב שזה לא יהיה כזה פשוט, אבל בואי ואספר לך על משהו שאולי יעזור לך ברגעים של עלבון צורב כזה.

.

ואז סיפרתי לה על רשימת ה'לא' שלי – רשימה ששמורה אצלי במחשב, ושמופיעים בה כ-ל המגזינים בחול שלא קיבלו שירים שלי לפרסום אצלם. כמה עשרות, אולי אפילו יותר ממאה 'לא' שונים יש שם. ובכלל לא משנה שיש גם כמה עשרות שכן פרסמו את שיריי לאורך השנים, תחרויות שזכיתי בהן והרבה חיזוקים בדרך. עדיין כל 'לא' כזה נתן את המהלומה הלא רכה שלו בכלל.

.

למה את שומרת אותם? הבת שלי שאלה, כדי להיזכר כמה קשה היה לך בהתחלה? או כי את רוצה לזכור לא להיות יהירה?

גם בגלל זה, אמרתי לה, אבל בעיקר אני שומרת אותם כי יש לי תודה עמוקה לכל אחד מה'לא' האלה. כל 'לא' כזה אילץ אותי להמשיך לרוץ קדימה גם כשלא היה לי כח או חשק, ולא לעצור כפי שוודאי היה קורה אם הייתי מקבלת 'כן' ונחה על זרי הדפנה. כל 'לא' כזה החזיר אותי לערוך משהו שכתבתי, לקחת נשימה נוספת גם כשכבר לא היתה לי סבלנות, ואז לחשוב באופן הרבה יותר יצירתי על הדרך שלי.

.

רגע, אמרה הבת שלי, בעצם את רוצה לומר שאם היו אומרים לך על הכל 'כן' מהתחלה, לא היית נמצאת היום איפה שאת?

בדיוק, אמרתי לה. רשימת ה'לא' הזאת היא הרשימה שבנתה אותי. ולמרות שמיה של אז התבאסה מאוד לקבל כל אחד מה'לא' האלה, מיה של היום מברכת על כל אחד מהם.

.

ואז אמרתי לה שבכל אודישן שתיכשל בו תנסה לזכור את עצמה העתידית, זאת שמברכת על הכישלון הזה. אולי אפילו תתחילי להכין רשימת 'לא' משל עצמך, הצעתי לה.

.

והייתי מה זה מרוצה מהעצות שנתתי לה!

ורק אחר כך חשבתי על ה'לא' הענק שאנחנו מקבלים עכשיו מהממשלה שלנו, ציבור שלם שגם אני נמנית עליו, ושמרגיש את ה'לא' הזה כמו סטירה מצלצלת: 'לא את', 'לא דרך החיים שלך', 'לא הערכים שלך'. אפילו: 'לא המגדר שלך'.

.

ואיך לוקחות נשימה עמוקה מול זה גם כשממש אין כוח או סבלנות?

.

איך חושבות וחושבים יצירתי יותר על הדרך?

.

איך שמים את האגו בצד?

.

והכי מאתגר, אבל הכרחי, איך זוכרות שבשעה שבהווה קשה לנו כל כך לקבל את הלא הזה, הרי שהאני העתידיות שלנו מברכות עליו? שמה שרואות מכאן לא רואות משם, מהעתיד. איך זוכרות את עצמנו של העתיד, שמתבוננות לאחור ואומרות, איזה מזל שקרה מה שקרה, כי כמעט שכחנו אז איך לדבוק בדרך שלנו, כמעט שכחנו את היעוד שלנו, את הקול שלנו, כמעט שכחנו איך לחיות נכון?

.

אז עם השאלות האלה, שהולכות גם איתי בימים ובלילות, אני מברכת את כולנו במחשבה רחבה, וכרגיל אתן מוזמנות לכתוב לי ולהגיב ואולי גם לכן יש איזו מחשבה קצת רחבה וקצת אחרת על המצב - אשמח לשמוע אותה

.

שתהיה לכולנו שבת שלום,

.

מיה טבת דיין