קול נמוך מדי

תשמעו סיפור. השבוע הייתי אצל רופאה שבדקה את מיתרי הקול שלי, אחרי שבשבוע שעבר איבדתי את הקול, והרופאה אמרה לי שהכל בסדר אבל שאני לא משתמשת במיתרים שלי נכון, כלומר, אני לא מדברת נכון, וכששאלתי איך כן אני אמורה לדבר היא אמרה שאני בכלל לא מדברת בקול שלי, אני מדברת נמוך מדי!

.

ואמרתי לעצמי וגם לה, אני לא מבינה איך זה קרה דווקא לי, שכל כך מתעסקת בהשמעת הקול הנשי, בלספר סיפור חדש, איך דווקא אני לא מדברת בקול של עצמי?

.

ואז הרופאה, שהיא עולה חדשה, אמרה לי אל תקחי את זה יותר מדי ללב, הרבה מכן פה מדברות ככה בקול נמוך מדי.

.

ואני שאלתי אותה, מה, הרבה ישראליות עושות את זה?

.

והרופאה אמרה בטח, הקשבת פעם לשדרניות הרדיו שלכם, כמה הקול שלהן נמוך? או לפוליטיקאיות? תקשיבי לנאומים בכנסת, תקשיבי להקלטות של מענה קולי של כל מיני חברות ותביני על מה אני מדברת.

.

ולמרות שהתחלתי להבין על מה היא מדברת המשכתי להקשות עליה ושאלתי אותה, רגע, ובמדינות אחרות נשים מדברות בקולות פחות נמוכים?

.

והרופאה הרימה אליי גבה אחת ואמרה נו מה, שמעת איך מדברות אמריקאיות למשל? או איך נשים מדברות ושרות בהודו? או ביפן? יש תרבויות שמעודדות נשים לדבר בקול גבוה. לפעמים אפילו בקול גבוה יותר מהקול הטבעי שלהן. אבל פה בישראל מעודדים נשים לדבר בקול נמוך מהקול שלהן.

.

וכשהיא אמרה את זה באמת נזכרתי איך אמא שלי אמרה תמיד שקול נמוך זה הכי יפה, היא בעצמה היתה שדרנית בגלצ ודיברה בקול רדיופוני כזה, ואיך מגיל קטן ניסיתי לחקות את הקול שלה, והמחמאה הכי גדולה בשבילי היתה שגם הקול שלי רדיופוני, ואז נזכרתי שאמא שלי היתה מאבדת את הקול כמעט מדי חורף, ובבת אחת כל מיני חוטים נקשרו אצלי.

.

למה את חושבת שזה ככה, שאלתי את הרופאה? והיא אמרה לי משהו שלא חשבתי עליו עד היום, היא אמרה, אני חושבת שזה כי התחרות פה עם גברים מאוד קשה, זו מדינה מאוד גברית, מצ'ואיסטית, צבאית, וכדי שיקשיבו לך את צריכה לדבר בקול נמוך, להישמע החלטית, גברית, ומי שמדברת בקול גבוה מדי מיד יוצאות עליה סטיגמות לא טובות.

.

וכשיצאתי ממנה חשבתי לעצמי שאני חייבת למצוא את הקול שלי בדחיפות. שאני בעצם לא מכירה אותו מגיל מאוד קטן, מאז שהתחלתי לחקות את אמא שלי. ושכדי להסכים למצוא אותו אני צריכה להשתחרר מכל מיני סטיגמות שיש גם לי על קול גבוה מדי, על איך זה נשמע, על איך זה מצטייר, כלומר – להשתחרר מה"מה אומרים", או במקרה הזה מה"מה שומעים". בעצם, מעולם לא חשבתי עד כמה ההסללה של נשים יכולה להגיע עמוק, עד לקול שאנחנו משמיעות מהפה. ואיך שוב ההסללה עולה לנו בבריאות. וזה שלמצוא את הקול שלי – לא בצורה מטאפורית - זה בכלל עניין פמיניסטי!

.

באותו לילה היתה רעידת האדמה בטורקיה, ובבוקר דיווחו על רעש אדמה בעוצמה גבוהה, ואמרתי לעצמי שזה ממש סימן, אם לא מהיקום אז מהאדמה עצמה. אפילו היא מדברת בקול שלה, הגבוה. וקבעתי תור לאולגה המורה לפיתוח קול.

.

ורק עכשיו אני שואלת את עצמי איך בכלל הגיעו למילה "רעש" כדי לתאר רעידת אדמה? חיפשתי את מקור הביטוי בעברית ולא מצאתי. אבל מכיוון שהאדמה היא תמיד אישה פוריה, אמא אדמה, רחם היקום, ושאר מטאפורות נקביות אחרות, זה כן התקשר לי לכל האופנים שבהן החברה מוקיעה נערות ונשים רעשניות, כמה חיזוקים חיוביים מקבלות ילדות "טובות ושקטות", כמה זה עולה בכל המחקרים של בתי הספר, שילדות משתתפות בשיעורים הרבה הרבה פחות מילדים, מתפרצות פחות מילדים, מפריעות פחות, ובאופן כללי פחות משמיעות קול. כמה זה נחשב "נשי" לדבר בקול עדין חלש. וכמה מי שקצת זזה במקומה ומנסה לעשות שינוי נחשבת למי שעושה רעש. ואל תשאלו אותי איך אני יודעת את זה.

.

בכל אופן, אני מאחלת לכולנו שנדבר בקול שלנו.

.

בקול הטבעי שלנו. שנשתחרר איכשהו מכל הסטיגמות על קולות גבוהים וקולות נמוכים. לא נחשוב מה יגידו. וגם לא נפחד לעשות רעש לפעמים. גם אם זה כרוך בתזוזה גדולה מאוד. כשהאדמה רועשת זה רע והרסני.  אבל כמה נשים שעושות רעש נכון עשויות דווקא לשפר מאוד את העולם. ובטח את מיתרי הקול של עצמן.

.

ושתהיה לכולנו שבת שלום,

.

מיה טבת דיין