על נקודות האור של הוודאות

*על נקודות האור של הוודאות | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 26.7.2024*

 

לפני כמה ימים קיבלתי הודעה לוואטסאפ, ממספר שאני לא מכירה: ״היי מיה יקרה. יש לי בקשה קטנה. אי שם בתחילת המלחמה. גם באמצע שלה, עזרת לי להאמין שבטוח פה. שזה המקום הנכון לנו. אפילו סיפרת לי שהנשמה שלי מסוגלת להתמודד עם כל מה שקורה פה כי זאת הבחירה שלה.

אבל איבדתי את נקודות האור האלה. ועוד כותרת ועוד כותרת ועוד אחת ואפילו הדברים שאת כתבת לאחרונה. לא מוצאת את הנקודות להיאחז בהן. ורוצה שוב לברוח מפה למדינה אחרת. לגדל את הקטנים שלי במקום עם ביטחון.

אם יש לך ולו נקודת אור אחת קטנה לחלוק איתנו. זה הזמן. בבקשה. אני כבר שקעתי לדיכאון ואולי זה יעזור לי להתרומם. אולי זה יעזור למישהי אחרת, בכלל לא ליפול לשם״.

.

 

ההודעה הזאת לא היתה חתומה בשם, וניסיתי להיזכר האם אנחנו מכירות? ובעיקר מתי ולמי אמרתי לאחרונה משהו נחרץ, למשל שבטוח פה או שזה המקום הנכון? ומה אני בכלל יודעת באופן נחרץ תשעה וחצי חודשים אחרי ה 7.10?

.

 

בכל אופן, לא היה לי שום דבר ודאי לומר לאותה קוראת, וחשבתי שעדיף שאשתוק. אבל השאלה שלה לא נתנה לי מנוח. הרי לכולנו יש נקודות אור שמחזיקות אותנו בתקופה הזאת. כאלה שגם כשהכל קורס מסביב, אין לנו ספק לגביהן. מה נקודות האור שלי?

.

 

ולכן התיישבתי וכתבתי לה את הרשימה הזאת: שישה דברים שאני יודעת בודאות דווקא בתקופה הזאת של חוסר ודאות. שאני חוזרת אליהם בכל פעם שמשהו בתוכי מתערער. ולבסוף במקום לשלוח אותם רק לה אני מפרסמת אותן כאן, כי אולי מה שעוזר לי, למרות היותו אישי, יכול לעזור גם לאחרות ולאחרים?

אז זו הרשימה שלי:

 

.

1 - אני יודעת בודאות שאני שייכת לעם ישראל. עד ה 7.10 זה לא עניין אותי בכלל. אם כבר, זה הרגיש לי כמו עול בלתי נסבל. אבל מאז אוקטובר אני שייכת לעם שלי. כן, זה מרגיש קצת כמו מנוי ללא נקודות יציאה. זה מגיע עם תועפות של כאב ושל פחד, אבל גם עם תעצומות של נפש. אין לי משהו רציונלי לומר על זה, רק שאני מרגישה את השייכות הזאת בגוף. אני לא לבד בעולם.

.

 

2 - אני יודעת בודאות שלעם שלי יש שתי תכונות שהכרחיות לחיים שלי. אחת היא חמימות הלב. זו שמרגישים גם בכל פעם שפוגשים ישראלים בחול. זו שלפעמים חמה מדי ואת רוצה לברוח. אבל אותה חמימות לב שבזכותה אני מתהלכת בעולם ויודעת שתמיד יהיה לב חם לקראתי אם אצטרך משהו.

 

והתכונה השנייה היא המשפחתיות. זה עם משפחתי, עשוי משפחות, מקדש משפחות ונוהג בעצמו כמשפחה אחת גדולה. כן, היא רחוקה מלהיות מושלמת. יש בה ריבים, אחים שצריכים ללמוד להתנהג, מלחמות ירושה, אבל זו משפחה מאוד טוטאלית בכל מה שקשור לערבות הדדית. יש מי שיציל אותי לא משנה מה. ברית משונה כזאת, שעד היום בשיטוטיי בעולם לא מצאתי בקרב שום עם אחר.

.

 

3 - אני יודעת בודאות שכל משבר הוא לידה. ואפילו ״משבר״ בתנ"ך הוא השם של מושב היולדת. לפני שהיו חדרי לידה ומיטות מתכווננות. לפעמים "משבר" הוא חלק מהרחם. למשל המלבי״ם אמר שמשבר הוא "מקום הרחם שהולד שובר שם את המסך בעת הלידה ויוצא לחוץ"

.

כשקשה לי אני חושבת עלינו, תוהים ונבוכים, כולנו עדיין בשיא האירוע, עדיין לא רואים את הקצה של תעלת הלידה החשוכה הזאת. אבל יודעים שיש מקום כזה, היכן שנשבור את המסך ונצא החוצה.

.

מי נהיה?

מי ניוולד הפעם?

.

זה מזכיר לי שכשיצאתי לחדר הלידה בפעם הראשונה בחיי והייתי מפוחדת מאוד, קרובת משפחה אמרה לי: את הולכת לפגוש את האדם שיהיה הכי חשוב בחייך, חייכי ולכי בהתרגשות ובשמחה!

.

עכשיו אני מזכירה את זה לעצמי. בלי המילה שמחה. אני אומרת לעצמי שיש איזו מיה שנולדת מתוך כל זה. עוד רגע ואולי עוד שני רגעים אני עומדת לפגוש אותה. עוד רגע בכלל לא ארצה לחזור להיות מי שהייתי לפני הלידה הזאת. לכי בהתרגשות!

.

 

4 – אני יודעת בודאות שכל משבר הוא גם הזדמנות לשיעור. לפי ד״ר נאדר בוטו, שאצלו למדתי, כשאנחנו לא לומדות ממשבר, הוא עלול להיתקע במערכת שלנו ולהפוך ברבות הזמן למחלה. אבל אם נלמד ממנו, הוא  הופך לשיעור, ולגדילה. אז בהקשר הזה, אני מזכירה לעצמי שכולנו יחד בכיתה בשיעור גדול וקשה מאוד. אבל אם כבר ללמוד את השיעור הזה, אז עם קבוצת הלימוד הטובה והחכמה מכולן.

.

 

5 – כאמא, אני יודעת בודאות שאין לי שום מושג איך להיות אמא עכשיו. לא איך לתפקד בחן. לא איך להדחיק את מה שקורה. אני לא יודעת עכשיו לשלוח את ילדותיי כרגיל לבית ספר, לקייטנות, לטיולים. אין לי תשובות לשאלות שהן שואלות. אני אמא שדואגת, לפעמים מפחדת, מצליחה לעמוד במעט מאוד תכניות, בקושי בתזונה בריאה ובחוברות של החופש הגדול. למי יש כח לחוברות של החופש הגדול? ובכל זאת אני שמה את זה ברשימה הזאת כי אני יודעת בודאות שזה בסדר. שמול מציאות כזאת טבעי להיות נבוכה. שאני אפילו שמחה שהילדות שלי רואות שמותר להיות נבוכה ולא לדעת. ובעצם אני יודעת בודאות שאני אמא טובה.

.

 

6 -  לבסוף אני שבה וחוזרת לשיר של דוריאן לקס שנכתב גם הוא בשעת משבר. בקורונה לקס מצאה את עצמה בת קרוב לשבעים, מבודדת במשך חודשים משאר העולם וממשפחתה וחרדה על חייה. את השיר הזה בחרתי לשים בסוף הספר שלה שתרגמתי, "הדברים שאנו נושאים עמנו" ואיתו אני מסיימת גם היום, כי תראו מה היא גייסה מעצמה כשהיא החליפה את הפחד המתבקש בהתבוננות בנקודות האור:

.

 

*אֵיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה / דוריאן לקס*

[מאנגלית: מיה טבת דיין]

 

אִם אֲנַחְנוּ נִשְׁבָּרִים

אֲנַחְנוּ מִתְנַפְּצִים

כְּמוֹ כּוֹכָבִים

מִתְרַבִּים כְּדֵי לְנַצְנֵץ

לְכָל הָעֲבָרִים

מִבַּעַד לְכָל מֵמַד,

מִלְיַארְדֵּי שָׁנִים

מֵאָז וּלְעוֹלָם.

 

לֹא אֲקוֹנֵן

עַל הָאָדָם, עֲדַיִן לֹא.

דְּבַר מָה עוֹד עָתִיד

לְהִתְרַחֵשׁ, הַלְּבָבוֹת שֶׁלָּנוּ

מִכְרֵה זָהָב

שֶׁטֶּרֶם הִתְגַּלָּה,

יָם לֹא מְמֻפֶּה

 

דָּבָר אֵינוֹ מִסְתַּיֵּם.

אִם מֵעָפָר בָּאנוּ

וְאֵלֶ עָפָר נָשׁוּב

הֲרֵי נוּכַל לִמְצֹא אֶת עַצְמֵנוּ

בַּכֹּל.

מָה שֶׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים

לֹא הִתְגַּלָּה עֲדַיִן,

וַאֲנִי מְהַלֶּלֶת אוֹתָנוּ כְּבָר עַכְשָׁו,

לְמַפְרֵעַ.

 

.

שתהיה לכולנו שבת שלום וימים שקטים, אמן.

.

.

מיה טבת דיין