כמה מורות עושות

*כמה מורות עושות | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 21.6.2024*

 

השבוע התפתחה שיחה סוערת בקבוצת ההורים בוואטסאפ של כיתה י'. אם יש לכן ילדים בתיכון אתן בטח יודעות שאין השנה תעודות. וההורים בקבוצה שאלו שם, למה בעצם לא מקבלים תעודות השנה? איך זה ישרת את העיצומים של המורים? למה דווקא הילדים שעבדו קשה צריכים לשלם את המחיר?

.

 

המורה הסבירה שזה בכלל לא נתון להחלטתם. ארגון המורים החליט.

.

 

אבל דעתם של ההורים בכיתה לא נחה, הם אמרו למורה שתעקוף את זה, שתחשוב על הילדים, שלילדים היתה שנה קשה וזה לא בסדר, לא לתת תעודות.

.

 

בשלב הזה אני נכנסתי לדיון. אני לא משתתפת הרבה בדיונים בקבוצות ההורים. אבל היה לי קשה להישאר בשקט. כי קודם כל קבוצת ההורים היא כמעט כולה קבוצת ההורות – היא מורכבת מתשעים אחוז אימהות. ממש כפי שאירגון המורים הוא בכלל אירגון המורות. וחדר המורים הוא חדר המורות.

.

 

כלומר, אנחנו הרבה נשים שמדברות על נשים והכל בכינויי גוף גבריים. ולמה זה חשוב? כי בסוף אנחנו מדברות לא על "מורים", אלא על עצמנו. על מי שמחזיקות כח עצום במדינה  – אימהות ומורות שמגדלות את דור העתיד, את הפוליטיקה העתידית, את השלום או המלחמות העתידיות, את הכסף העתידי, המדע העתידי, את ה-כ-ל. אנחנו כח חברתי ופוליטי עצום.

.

 

רק שהכוח הזה שוב ושוב מחוק על ידי החברה והכלכלה, שמתייחסות להוראה ולאימהות בתור מקצועות שקופים. לאימהות בכלל לא מתייחסים כמקצוע. ואילו מורות מצופות לקבל הכשרה מינימלית, מעט מאוד אפשרויות קידום, ושכר בסיסי ביותר. לכן הוראה נחשבת למקצוע "צוואון ורוד": מקצוע נשי בשכר נמוף בלי אפשרויות קידום.

.

 

תראו למשל מה התרגלנו לחשוב:

שגברים מפרנסים משפחה, ולכן הגיוני שלא ילכו להוראה, או לחלופין שיקודמו מהר לתפקידי ניהול.

ושנשים מביאות רק "משכורת שנייה" הביתה, אז שכר נמוך זה יופי עבורן, ובהוראה בכלל מעולה, כי המשרה מאפשרת להן להתפנות בקלות לעבודת החינם השנייה שלהן, עבודת האימהות.

.

 

ואגב, גם אם השליחות שלך היא הוראה, ואת מגשימה את עצמך באימהות אין סיבה שלא תהיי מתוגמלת על כך. ממש כמו רופא בכיר במגשים את עצמו במרצוע שלו או ראש ממשלה שמגשים את עצמו בשליחותו הציבורית. הם לא מוותרים על ההכנסות שלהם, נכון?

.

 

בכל אופן, התרגלנו כל כך לחשוב על חינוך וטיפול כעבודות חינם, שמפעם לפעם, כשהמורות מבקשות לפרוץ את הגבולות הורודים של המקצוע שלהן, לקבל יותר הכשרות, או שכר גבוה יותר או אפשרויות קידום – כולנו נזעקים: אבל מה עם טובת הילדים?

.

 

ובכן, פעם בשנה אני מקדישה לכך את הטור שלי. כי טובת הילדים היא שמורות יתפרנסו בכבוד. שהן יהיו בעלות תואר שני. שפעם בחודש תהיה להן הכשרה איך לעבוד עם קבוצות, או עם ילדים בזמני מלחמה או  מצבי טראומה של בני נוער. טובת הילדים היא שהמורות יהיו בעלות ביטחון כלכלי. רגועות ומשכילות ולא יצטרכו להשלים שיעורים פרטיים בערב.

 

.

וטובת הילדים היא שחצי מהמורות יהיו מורים. שיהיו גברים מחנכים, גברים יועצים, גברים רכזי שכבה, גברים רכים, גברים אבהיים, גברים שמתווים דרך שיש בה גם הוראה וגם פרנסה בכבוד. זו גם טובתם של הרבה גברים שזה היעוד שלהם ולא עוסקים בכך היום. אני יודעת שיש מעטים שכן. אבל אנחנו רחוקים ורחוקות מחמישים אחוזים.

.

 

אז לטובת הילדים והילדות יש ארגונים כמו ארגון המורים ואפילו ההסתדרות – שמייצגים עובדים שהם ברובן עובדות. אלו בעצם האירגונים הכי פמיניסטיים במשק! אבל ששששש עדיף לא לומר את זה כי אז גם הם יאבדו מהכוח שלהם.

.

 

חשבתי השבוע על כל המורות שעמדתי איתן בקשר הזנה. הילדות שלי למדו חצי שנה בארצות הברית והיו המון עניינים כששבנו. היו מורות שדיברתי איתן בעשר בלילה. אחרות שחיברו עבודות ומבחנים מיוחדים לבנותיי. לקחתי את השיחה בקבוצה של כיתה י' והראיתי אותה לבנות שלי. אמרתי להן, אתן יודעות למה לא קיבלתן תעודה? בואו נדבר על מקצועות ורודים. על המורות הטובות והמסורות והעייפות שלכן.

.

 

וזה מה שעשינו. וגם אמרתי לבנות שלי שהלוואי שהדור שלהן יהיה פקוח עיניים מספיק כדי לא לאפשר את הדברים שאנחנו בדור שלנו כן מאפשרים.

.

 

פעם בשנה אני גם מפרסמת את השיר הזה. אני מקדישה אותו לכל המורות והמורים, כל מי שהחזיקו את היד שלי ושל בנותיי השנה, מי שמחזיקות עבורנו את העתיד. אצלי אלו אפרת, דניאל, ליליאן, ניל, פוריה, יעל, ענת, עדי, וטלי המנהלת. ואצלכן – מוזמנות לשלוח למורות שראויות לכך.

.

.

כמה מורים עושים / טיילור מאלי

(או, אם שום דבר אחר לא מצליח אתה תמיד יכול ללכת ללמוד משפטים)

.

הוא אומר שהבעיה עם מורים היא

שמה ילד אמור ללמוד

ממישהו שהחליט שהאפשרות הכי טובה בחיים

היא להיות מורה?

הוא מזכיר לאורחים האחרים ליד השולחן שזו אמת

מה שאומרים על מורים:

מי שיכול, עושה. מי שלא, מלמד.

אני מחליט לנשוך את הלשון שלי במקום את שלו

ולא מזכיר לאורחים האחרים

שזה נכון גם מה שאומרים על עורכי דין.

בגלל שאנחנו אוכלים, אחרי הכל, וזו חבורה מנומסת.

כלומר, אתה מורה, טיילור.

את האמת. כמה אתה עושה? והלוואי שהוא לא היה עושה זאת

(מבקש ממני לומר את האמת)

בגלל, שאתם מבינים, יש חוק בכיתה שלי

לגבי כנות ולגבי להכניס למישהו, כשמגיע לו:

אם אתה מבקש את זה, אני חייב לאפשר לך לקבל את זה.

אתה רוצה לדעת כמה אני עושה?

אני עושה שילדים יעבדו קשה מכפי שהם אי פעם דמיינו שיצליחו.

אני יכול לעשות שציון 79 ירגיש כמו מדליית כבוד מהקונגרס

וציון 90 ירגיש כמו סטירת לחי.

איך אתה מעז לבזבז את זמני

עם כל דבר שהוא פחות מהכי טוב שלך?

אני עושה שילדים יישבו בשיעור ארבעים דקות

בשקט מוחלט. לא, אתם לא יכולים לעבוד בקבוצות.

לא, אי אפשר לשאול שאלה עכשיו, אז להוריד ידיים.

למה אני לא מרשה לך לצאת לשירותים?

בגלל שאתה משועמם,

ואתה לא באמת צריך ללכת לשירותים, נכון?

אני עושה שהורים ירעדו מפחד כשאני מתקשר אליהם הביתה:

הי. כאן מר מאלי. אני מקווה שלא התקשרתי בזמן לא נוח,

רק רציתי לדבר איתך על משהו שהבן שלך אמר היום.

הוא אמר לבריון הכי גדול בכיתה,

"תעזוב את הילד הזה. גם אני עדיין בוכה לפעמים, אתה לא?"

וזה היה מעשה האומץ האצילי ביותר שראיתי בחיי.

אני עושה שהורים יראו את ילדיהם בזכות מי שהם

ובזכות מי שהם יכולים להיות.

אתה רוצה לדעת כמה אני עושה?

אני עושה שילדים יתהו,

אני עושה שישאלו שאלות,

אני עושה שיביעו ביקורת.

אני עושה שיתנצלו ושיתכוונו לכך.

אני עושה שיכתבו, יכתבו, יכתבו.

ואז אני עושה שיקראו.

אני עושה שיאייתו "יפהפה בהחלט"

שוב ושוב עד שלעולם לא יטעו באיות

של אף אחת משתי המלים הללו.

אני עושה שיראו את כל הדרך בחשבון

ושיסתירו אותה בטיוטה הסופית בהבעה.

אני עושה שיבינו שאם יש יש לכם את זה (מוח)

אז לכו אחרי זה (לב)

ושאם מישהו אי פעם ישפוט אתכם

לפי כמה שאתם עושים, תראו לו את זה (אצבע משולשת).

הנה, תן לי לפשט את זה עבורך, שתבין שמה שאני אומר הוא אמת:

מורים עושים חתיכת שינוי! עכשיו, מה לגביך?

.

.

.

ושתהיה לכולנו שבת שלום ושקט,

.

.

מיה טבת דיין