חיזוקים לימים קשים

*חיזוקים לימים קשים | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 27.9.2024*

 

את השבוע האחרון העברתי ביוון עם קבוצת כותבות, בריטריט כתיבה שנקבע כבר לפני חודשים – מי היינו אז? מה חשבנו שיהיה עד ספטמבר? אני כבר לא זוכרת. חצי שעה אחרי שיצאנו בטיסה, סגרו לכמה שעות את השמיים. כשנחתנו אמרתי להן שזה סוג של פלא שהצלחנו להגיע ושכולנו כאן. הזמנים מאז אוקטובר נראים לי כמו ענן סמיך עם מעט מאוד שמיים בתוכו, וכל תכנית שמתממשת נראית לי כמו נס.

.

 

מי שיצאו בשנה האחרונה מישראל בטח זוכרות את תחושת הגוף המרפה, ואז את האשמה הלופתת. כשרק הגענו לפה אמרה אחת המשתתפות שאותה לימדו בבית שלהרגיש טוב ולהיות שמחה זה ערך לגמרי מוסרי לשאוף אליו, וכולנו הנהנו, למרות שזה שאת מהנהנת לא אומר שאת מצליחה לקבל את זה.

.

 

ובאמת, איך תקבלי את זה כשבארץ שלך מלחמה, חטופים במנהרות, חיילים שמסכנים את חייהם, אימהות ואבות שלא ישנים בלילה, חלקם חברים וחברות שלך, משפחה שלך. ובקבוצה שלנו פה ביוון יש אמא שכולה, אימהות לחיילים בסדיר ולחיילים במילואים, יש בנות לאבות שלחמו, נפצעו, יש מי שהעבודה שלהן ביומיום קשורה לביטחון, מה זה בכלל אומר להרגיש טוב בתוך כל זה?

.

 

כשרק נחתנו הרגשנו שלמרות שהגוף שלנו פה, הנפש משתהה הרחק מאחור. שלושה ימים לאחר מכן שאלתי את המשתתפות, תגידו, בכמה אחוזים אתן נמצאות עכשיו ביוון ובכמה בישראל? 70/30 היתה התשובה הממוצעת. לטובת יוון. ממוצע בין אלו שהרגישו שהן רק חצי פה, לאלו שדיווחו שהן מצליחות להיות ביוון ב-90 אחוזים.

.

 

וכשהגיע הזמן לכתוב את הטור הזה שאלתי אותן, איך עושות את זה, איך בכלל מצליחות להרגיש טוב במצב שבו להרגיש טוב נראה כמעט בלתי אפשרי? ובתגובה, 13 מתוכן כתבו את מה שעוזר להן, גם כדי שאשלח את זה לכל מי שצריכה לשמוע עכשיו את הדברים האלו. אז הנה הרשימה של הכותבות המהממות שנסעו איתי השבוע ליוון, מיועדת לכולנו, לגזור ולשמור:

.

 

*החיזוק של דנית*: 1) לשאוב כוחות ואיזון מההסטוריה: כשאני קוראת ספרות הסטורית או מקשיבה לפודקאסטים אני מקבלת מיד בוסט עד כמה רוח האדם גברה על ימים אפלים וקשים ברמה אוניברסאלית בכלל וברמה יהודית בפרט. 2 ) להתבונן על המצב שלנו בראייה כלכלית. דווקא כשהמניה הכי בצניחה אז המשקיעים האסטרטגים הכבדים נכנסים לתמונה כי הם רואים את הטרנד. ואני רואה את עצמי גם בימים הכי קשים שלי כמשקיע אסטרטגי במניה הזו , מדינת ישראל. זה מזכיר לי לזרוק עוד עוגנים כבדים פה, כלומר, להתנדב יותר, ללכת לאירועי הידברות, לכתוב על זה, ללכת למטה המשפחות, כי אני לגמרי רואה את ההוקי סטיק שבדרך.

.

 

*החיזוק של גליה*: סבתא שלי היתה אומרת לנו תמיד "נגיד טוב יהיה טוב, וגם אם לא יהיה טוב אמרנו טוב". היא ביקשה שנדמיין את התרחיש הכי אופטימי למצוקה שלנו ואז היתה שואלת שאלות ומצחיקה אותנו. המון הומור. אחר כך חזרנו לחשוש אבל איכשהו נשתל בנו התרחיש הכי אופטימי. לא תמיד הוא עבד או קרה אבל תמיד הוא נתן כמה דקות הפוגה של חיוך. היום אני משתדלת שכשרע לי לראות מערכון , סטנד אפ או פרק בסידרה שמצחיקה אותי. סיינפלד, המשרד. חיוך עם דמויות מוכרות מרגיע לבבות. ואם להוסיף משהו משלי, אז להתנדב. עם אנשים, בעלי חיים, צמחים. לעשות למען האחר נותן כח עצום".

.

 

*החיזוק של אביבה*: פשוט להיות בחיק המשפחה, ילדים ונכדים.

.

 

*החיזוק של רביבה*: סבתא שלי תמיד הייתה אומרת לאמא שלי, "תעזבי את הכביסה והנקיונות, קחי את הילדים וצאי לשחק איתם בגינה". מה שיכול לעזור ברגעים קשים זה לתכנן משהו מענג, שיחכה לנו בעתיד. כמו, למשל, להירשם כבר מעכשיו לריטריט הבא ביוון.

.

 

*החיזוק של מיכל*: לנשום עמוק. לישון. לצאת מהבית ומאתרי החדשות. ולהיות עם המשפחה והחברות.

.

 

*החיזוק של טלי*: פעם הייתי קונטרולרית מתמידה. שליטה בכל מצב נראתה לי הכרחית, אולי ככה אצליח למנוע מצבי חירום. בהמשך הבנתי שגם זה לא תמיד עוזר ועברתי למצב הרפייה דרוכה (יש דבר כזה?) במילא דברים רעים קורים גם אם ניסית למנוע אותם כמיטב יכולתך. ולכן בקיצור: נשימות, פילאטיס, הומור שחור, כתיבה, סרטים, ספרים, עשייה בלתי פוסקת והמון המון משפחה.

.

 

*החיזוק של שרה ט*: לימדתי את עצמי להחליף כל דאגה או מחשבה שלילית על מה שעלול לקרות, למחשבה חיובית: מה אני מברכת שיקרה. וזה עובד!

.

 

*החיזוק של שרה כ.*: להיות אופטימים, להאמין ביכולת של הרוב לשנות את המצב, לא להרים ידיים, הכוח המשותף חזק.

.

 

*החיזוק של טליה*: שיח עם חברה טובה על כוס קפה או בטבע, שיח נשים ספונטני על תובנות פשוטות וגבוהות על החיים, כפי שקורה בריטריט היפה הזה!

.

 

*החיזוק של ורד*: להסתכל באלבומי תמונות ישנים.

.

 

*החיזוק של אביה*: להיות בתנועה ממש עוזר לי. עוזר לצאת מאיזה לופ מחשבתי או קבעון של הגוף או סטטיות. לצאת לרכב באפניים, לעשות סיבוב בחוץ, לזוז. גם לעשות טוב למישהו אחר זה סוג של תנועה. לצאת מעצמך. להרגיש משמעותית ושיש לך משמעות. וגם לפגוש חברות אפילו בזום, אפילו בטרנינג על הספה, וכמובן, איך לא, לשחק משחקים. כל משחק שמאפשר אסקפיזם.

.

 

*החיזוק של נועה*: חיבוקים. ויש לזה ערך מוכח מדעית https://alicedrori.com/5-reasons-to-hug-more

.

 

*החיזוק של דגנית*: השאלה "למה אני זקוקה עכשיו?" מנחה אותי בהתמודדות במצבי לחץ ומשבר. וגם בכי. אני בוכה למרחקים ארוכים. בכי הגון וטוב מנקה, והנשימה הסתומה אחר כך היא כמו אדמה אחרי הגשם. חוץ מזה שיתוף, שיתוף, שיתוף. לדבר על זה! להשפריץ את המוגלה החוצה לכל מי שמסכים להחזיק איתי. לשתף ברגש, במחשבה, במצוקה. להתחלק בחוויה הרגשית".

.

.

עד פה המשתתפות הנדיבו והטובות כל כך שנמצאות איתי ביוון, וממני וגם מהן, שתהיה לנו שבת שלום ושקט שקט שקט,

.

.

מיה טבת דיין