*המגילה של הנשים | מיה טבת דיין | 6 דקות בשישי | 14.3.2025*
ביום האישה שחל בשבת האחרונה הרציתי באילת. כלומר, לא ממש באילת, אלא בערבה הדרומית, במרחק שני יישובים מאילת, וכל מי שהגיעה לספריה האזורית לפגוש אותי הקפידה להסביר לי את זה, שאילת אינה הערבה הדרומית, והאילתיות ה"אמיתיות" גם הסבירו שהן לא יוצאות מאילת בדרך כלל, שזה נדיר מה שקורה כאן. וגם לי זה היה נדיר: לפגוש יותר ממאה נשים בלב המדבר והשקט, לגלות שכולן מתנהלות כשבט נשי חם, ושגם הן דעתניות ומלאות בשאלות.
.
וכך, לקראת סוף המפגש, אישה בשם תיקי, שישבה בשורה הראשונה, שאלה בהרבה כאב איך ייתכן שתמיד כשהיו מעליה מנהלות נשים הן היו מאוד לא נדיבות כלפיה, חסמו את דרכה, ועשו כל מיני תחבולות נגדה, האם נשים בעמדות בכירות לא אמורות לקדם את מעמדן של נשים אחרות?
.
היא צדקה. מחקרים שונים מלמדים אותנו שנשים בעמדות בכירות לא ממש נוטות לקדם נשים אחרות. אולי כי הן עצמן עבדו קשה כדי להגיע לשם ואינן רוצות להקל על אף אחת אחרת? אולי זה כי הן בעצמן אימצו את הסיפור הקיים, ורואות את המציאות מבעד למבט הגברי? מספיק להסתכל על פוליטיקאיות, על מנכ"ליות של חברות גדולות ממש בשוק העולמי, ואני אישית גם שמעתי על לא מעט שחקניות וסופרות ונשות רוח ששמות רגליים לנשים אחרות בתחומן.
.
אז מי יקדם נשים אם ככה? שאלה תיקי בדאגה אמיתית, מי ישנה את הסיפור הקיים אם לא מי שנמצאת למעלה?
.
ועניתי לה: מי שנמצאת למטה. ממש כמו בכל מהפיכה אחרת בהיסטוריה, גם הסיפור החדש על נשים וגברים ייכתב רק מלמטה. כלומר, על ידי אנשים רגילים לחלוטין. וכדוגמא סיפרתי איך לקחתי את בתי ביום הולדתה ליום כיף. בדרך היא התלוותה אליי להרצאה מול קבוצת נשים פילנטרופיות. כשהן שמעו שהיא עומדת לקנות ג'ינס, אחת מהן אמרה לה, את יודעת מה עדיף לך על פני ג'ינס חדש? עדיף לך שאמא תקנה לך מניה של מותג הג'ינסים שאת הכי אוהבת.
.
זאת היתה עצה כל כך מרעננת, שפשוט עשינו את זה! חזרנו הביתה ובמקום ג'ינס קנינו מניה. ואז, כדי להבין מה קורה עם המניה במתנה שלה, בתי התחילה ללמוד על שוק ההון ולעקוב אחריה. היא הבינה מה הקשר בין כל ג'ינס שנקנה בחנות לבין שווי המניה, ומה הקשר בין הג'ינסים לבין השוק כולו. וזו דוגמא קטנה, לשינוי קטנטן, שהתרחש בבית קטן, לגמרי מלמטה. נערה אחת קיבלה ליום ההולדת כסף שעושה כסף. ועכשיו היא שונה מהנערה שאני הייתי. היא תהיה גם אמא קצת שונה ממני. והנה, כתבנו קצת אחרת את הסיפור.
.
בכל אופן, כששבתי מההרצאה לחדר שבו לנתי באותו לילה, פגשתי בחוץ שלוש נשים צעירות מערבבות דייסה בסיר על גזיה. הלילה היה מדברי וקר אבל הן נעלו סנדלים. מסתבר שהן יצאו ארבעה ימים קודם לצעוד את שביל ישראל. המטרה שלהן: להגיע עד לחרמון! אורך הטיול שלהן: חודשיים! אתן לא מפחדות? שאלתי מיד, כי חשבתי על עצמי כאמא וכבת וככל הנשים בכל הגילאים במדינה במלחמה. מפחדות ממה? הן ענו לי בתמיהה.
.
חשבתי על הנדודים שלי, מסלולים שעשיתי בהודו, בניו זילנד, באוסטרליה, תיקים שסחבתי, מקלחות שלא התרחצתי, עכבישים ודובים. ועדיין התבוננתי בהן בהשתאות: בסוף תמיד טייל לצידי איזה גבר. גם כשיצאתי לבד להודו, לניו זילנד, לאוסטרליה, מצאתי שותפים. תמיד פחדתי להיות אישה לבד. אני עדיין קצת מפחדת.
.
מכיוון שאנחנו בימים בשנה שבין יום האישה הבינלאומי לבין פורים, אני עומדת לכתוב פה משהו שגיליתי ושכתבתי עליו כבר בשנה שעברה בטור הזה. פשוט כמות הקוראים של הטור גדלה פי שלושה מאז, והתגלית הזאת עדיין מסעירה אותי: התגלית שמי שכתבה את מגילת אסתר היתה לא אחרת מאשר אסתר עצמה.
.
הציטוט המפורש אומר: "ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל, ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים, את איגרת הפורים הזאת - השנית". וזה לא שהתנ"ך ממהר לתת קרדיט לנשים כותבות. אם היה אפשר, הקרדיט היה הולך במלואו למרדכי. רק שפה נראה ששמו של מרדכי נוסף כדי שהקוראים יתייחסו לטקסט הזה ברצינות.
.
בתנ"ך מוזכרות נשים שהשמיעו קול, אבל אסתר היא היחידה שמוזכרת ככותבת. בכ-ל התנך. בכ-ל כולו.
.
זה כמובן סיפור שלא ממהרים להבליט. מעולם לא לימדו אותי את זה בגן או בבית הספר, ולא שמעתי על כך גם לאחר מכן: איכשהו גם את עובדת הכותבת היחידה בתנ"ך הצליחו למחוק.
.
אגב, אחד הסימנים לכתיבה הנשית של המגילה הוא שיש בה קרדיט לזרש, אשת המן, על לא מעט מחשבות חכמות. מחבר גבר היה ככל הנראה מייחס את המחשבות הללו להמן עצמו.
.
מאז שגיליתי את זה בשנה שעברה פורים מבחינתי הוא החג שבו אשה הכניסה את עצמה לטקסט. ולכן הוא חג עם ציווי פמיניסטי: לכתוב.
.
וכך השבוע הסתכלתי על נשים שכותבות את המגילה. אלו שכותבות אותה ברגליים, בצעידה עיקשת בשביל. אלו שכותבות אותה מתוך שאלות והתבוננות פקוחת עיניים במתרחש, מתקבצות במדבר. אלו שכותבות אותה בגבורה כבר שנה וחצי – בשדות הקרב או בבתים תומכי הקרבות. וגם הבת שלי ובנות אחרות סביבה. נשים שכותבות את המגילה של הסיפור החדש בתקווה שזה משנה.
.
וזה אכן משנה. פעם היתה יהודייה אחת שעשתה את "ותכתוב".
תראו כמה אנחנו היום.
.
שתהיה לכולנו שבת שלום, שנכתוב, ושיתהפך עלינו הפורים הזה לטובה,
.
.*מיה טבת דיין*
