ההרשמה לסדנאות יולי נפתחה! ועוד כמה הרהורים על מה קורה עכשיו עם האופק
נזכרתי השבוע איך נשבר לי הלב כשהייתי בת עשרים ואחת. נעם עזב אותי אחרי שנתיים וחצי, דירה בתל אביב וחתול. אין, חשבתי שהחיים שלי כבר סגורים קדימה, הייתי מאוהבת כמו אלפקה, חיינו רק במסיבות ובימים ישנו, לא ראיתי ממטר. ואז נזרקתי משם. אני לא זוכרת מה היה, איך הצלחתי להמאיס את עצמי עליו, אני רק זוכרת שהייתי בכזה הלם שבמשך שבועיים בקושי הצלחתי לאכול. אחרי שבועיים אמא שלי לקחה אותי לשיחה ואמרה לי שבשביל שום גבר לא מפסיקים לאכול, ושעכשיו היא תטפל בי כמו שטיפלו בניצולי שואה שהגיעו לארץ ולא זכרו כבר איך אוכלים: היא הכינה מרק עוף והאכילה אותי בכפית קטנה. אני לא יכולה לשכוח את זה. איך היא ישבה והאכילה אותי כפית אחרי כפית.
אחר כך היא אמרה לי להתרחץ.
לצאת החוצה.
בבוקר הכריחה אותי להתלבש. ללכת לעבודה. זה היה נורא כי הייתי עיתונאית ונעם היה צלם באותה מערכת עיתון אבל אמא שלי אמרה לי תלכי! ובטלפון בימים האלה היא כל פעם חזרה על המילים שבסוף הפכו למנטרה שלי: ״תנועות קטנות, תנועות קטנות״. איזה אמא היתה לי. ואיך בתוך האופק, שבבת אחת נרמס לי, התחלתי להזדקף ולייצר מעצמי משהו חדש.
.
נזכרתי בזה עכשיו עם כל האופק הלא ברור הזה. השיגרה שהיא לא שיגרה. הבקרים המשונים האלה, שלא ברור לאן מוליכים בהם את האנרגיה. וההבנה שהעולם שהיה הוא בכלל לא העולם שיהיה והוא בכלל בכלל לא העולם שעכשיו, וכמה עולמות בדיוק יכולה הבת אדם להחזיק?
.
אז אני עושה תנועות קטנות. מבשלת. עובדת עם גלעד סליקטר המושלם על כתב יד משותף של שנינו. פוגשת את תלמידיי המתוקים בזום. בלי אירועי ספרות ומפגשים והרצאות וחברות, בחיי, נדמה לי שאני בטרנינג מאז פברואר, אני משננת לעצמי בבוקר: ״תנועות קטנות, תנועות קטנות״
.
כחלק מהתנועות האלה אני רוצה לעשות שלושה דברים, ודווקא להזדקף בתוך האין אופק הזה:
.
❤ אני רוצה לפתוח את הקהילה הכותבת שהקמתי בפייסבוק ללא תשלום לכל מי שרוצה להיכנס לשגרת כתיבה ולקהילה עם כללים ברורים של משוב ושל עריכה. הקהילה הזאת היא נס שצמח בסגר, קשה להסביר איזה קסם מתרחש שם. היום בערב נערוך שם מפגש זום ונתחיל להבין איך ומה עומד להיות. אז עדכונים פה ובעמוד שלי בקרוב.
.
❤ אני רוצה לפתוח ביולי סדנה לכותבים מתקדמים לתלמידיי החרוצים שמסיימים בחודש הקרוב סדנאות שנתיות איתי.
.
❤ ואני רוצה לפתוח את המחזור ה -11 של הסדנה השנתית שלי לקיץ-סתיו-אביב הקרובים.
.
כל זה בלי להבין את האופק. אבל כן עם להבין מה אני רוצה שיהיה בו. שירה וכתיבה. אם בא לכם להצטרף לכתוב איתי, בתנועות קטנות ובנעות גדולות של הנפש, הלינקים לקבוצות הכתיבה בתגובות הראשונות.
נשימה ארוכה לכולכם. אהבה לכולכם. ומוזמנים ומוזמנות באהבה ❤
היום לפני שנה ראה אור התרנגול החמוד הזה, שהביא אליי כל כך הרבה אור ושפע ונחת, מפגשים משני חיים וחוצי גבולות, חברים חדשים וקרובים למקצוע, קהל אהוב ששבתי ופגשתי בכל מיני מקומות בארץ וגם בחול ונחמה מהסוג שאפשר לקבל, כך נראה לי, רק כשכותבים את מה שבאמת בוער בך.