ויהי ערב, ויהי תוהו

6.jpeg

מעשה השירה במיטבו מסוגל לכתוב את היתמות מחדש. מיה טבת דיין עושה זאת מתוך חופש יצירתי, אהבה עצומה לָאם, אֵבֶל כּן וחזק וְכָבוד עמוק לַחיים עצמם. אחד מספרי "ההספד" החזקים שפגשנו, והזדמנות חשובה לציין לשבח משוררת צעירה ומוכשרת מאד.  [מנימוקי השופטים, פרס קוגל לספרות]

"מחזורי השירים של מיה טבת דיין הם מהמקוריים והמרגשים שקראתי. יש בהם יכולת זיקוק מיוחדת של הכאב, של ההעדר ושל האין. והכל נעשה בפשטות, דרך היומיום, במילים "קטנות" שהולמות בקורא בעצמה גדולה. ספר השירה שלה פצוע ופוצע, עדין ופרוע, משתולל מתוך כאב, אך עם זאת בעל גבולות לשוניים ברורים ומדויקים. זהו הישג שירי גדול".  [שהרה בלאו, סופרת]

"טבת דיין מנסה למפות את הכאב ומצליחה בכך באופן מעורר השתאות. השירים בספר מהלכים במסע הנורא של האבל… בשפה מרובדת, צלילית ומובהקת פורשת טבת דיין עולם של אבל בכלי שירה יפהפיים"[בכל סרלואי, מקור ראשון]

לקריאה מתוך הספר

ראיון ב"לאשה"

"לקראת הסוף אמרתי לה שאשוב ואחפש אותה בכל לידה מחדש"

לחצו להאזנה

כל שירי הספר בקולה של מיה טבת דיין, לרכישה באייקאסט